הבחירות לנשיאות בצרפת יתקיימו באפריל 2022 ונראה כי המערכה לקראתן החלה מוקדם מהרגיל, זאת עוד בטרם הצהירו המתמודדים על מועמדותם.
אדם אחד מצליח לעורר מהומה תקשורתית וחברתית וכל זאת במסגרת קמפיין לקידום ספר חדש ששובר עד עתה את כל שיאי המכירות בחנויות הספרים ובאונליין. "La France n'a pas dit son dernier mot", "צרפת לא אמרה את מילתה האחרונה" הוא ספרו האחרון של העיתונאי והסופר אריק זמור, שיש המציגים אותו כנציג הפוליטי החדש של הימין הקיצוני בצרפת, שנמכר בתוך 4 ימים מיום צאתו לאור בכ- 180,000 עותקים.
ספר זה ממשיך את התיזה של זמור, שהוצגה בספרו הקודם "ההתאבדות הצרפתית", שם הוא מפרט כיצד אופן הפעולה של האידיאולוגיה הפרוגרסיבית הובילה את צרפת לאבדון. הוא משייך למחזיקים באידיאולוגיה זו ולמפיציה את האחריות לתהליך הרדיקליזציה והרס החברה הצרפתית. לדבריו, מנהיגי המחנה האידיאולוגי-פרוגרסיבי הצרפתי הבינו ששרידות הרעיון שלהם תלויה ברדיקליזציה של תהליך הרס החברה הצרפתית. הוא מוסיף כי לעיתים נדירות בהיסטוריה הייתה החברה הצרפתית כה חלשה, לא מאוחדת, חתרנית וכזו שמוצפת בפולשים. לדברי אין יום שלא מתרחשים בחברה הצרפתית פעולות של התגרות, של הרס, של לעג או השפלה.
התפקיד שלו, כפי שהוא מסביר זאת בספרו, הוא להוציא לאור-יום את כל מה שהוא נחשף אליו בחברה הצרפתית, כל הדברים שהושתקו במשך זמן רב. הוא שואף לכך כי צרפת לא תסתפק רק בזה שיהיה לה עתיד, אלא, שתהיה מסוגלת לשרטט את הקווים העיקריים של עתיד זה, ע ל מנת שהסיפור של צרפת ימשיך, כי ההיסטוריה שלה טרם באה אל קיצה.
מטבע הדברים ברור הוא כי זמור נוקט בקו לאומני ויש האומרים לאומני קיצוני, כזה שהוא אפילו נחרץ יותר ממשנתה של מארין לה פן, בתו של מייסד מפלגת החזית הלאומית הצרפתית וכיום עומדת בראש מפלגת "האיחוד הלאומי", שניסתה לרכך את הקו הקיצוני של אביה כשירשה את מקומו ואף על פי כן, בתום שני סבבי בחירות שבהן השתתפה והגיעה לסבב השני היא לא הצליחה להשיג את הרוב הנדרש לנשיאות.
זמור הוא המתמודד לנשיאות מטעם הימין הקיצוני, כך קבעה התקשורת. הוא, כשלעצמו עדיין לא התבטא בצורה מפורשת באשר לכוונותיו. כמי ששימש עד חודש ספטמבר האחרון כעיתונאי ושדרן טלוויזיה, שתכניתו שברה את כל שיאי הרייטינג, הוא יודע לשחק את המשחק התקשורתי. עד עתה מעולם לא ענה בחיוב באשר לכוונתו להתמודד לתפקיד הנשיאות. אולם תשובותיו נתונות לפרשנות.
קמפיין יחסי הציבור והמכירות שהוא מנהל בימים אלו לספרו החדש, משול בעיני רבים לקמפיין בחירות מהמובחרים שיש. הוא חורש את צרפת הגדולה לאורכה ולרוחבה – והפך לחביבם של קהלים רבים, מבוגרים וצעירים כאחד. רבים מופתעים מכמות הצעירים הנוהרים אחריו, ועל אף שעדיין לא הכריז על מועמדותו לבחירות לנשיאות צרפת הוא כבר נכלל בסקרים. בשבוע האחרון זכה להישג מרשים של 17% מהקולות בעוד עמנואל מקרון, הנשיא המכהן כבר כ- 5 שנים זכה ב- 24%.
נראה כי מערכת הבחירות הקרובה בצרפת תכיל את כל הפרדוקסים האפשריים. אריק זמור הוא יהודי, בן למשפחה שהגרה לצרפת מאלג'יר בתחילת מלחמת האזרחות במדינה זו. מלחמה שהתנהלה כנגד הכובשת, צרפת. העיתונאי, הסופר והמסאי הצרפתי-יהודי, הנוקט בעמדה שמרנית, ימנית, קיצונית כנגד ההגירה ונגד האיסלאם ומציג את עצמו כממשיך דרכו של מחנה הימין של שארל דה גול ומפלגת ה-RPR ששלטה בצרפת לאורך שנים רבות, זוכה לתמיכה גדולה של תומכי המחנה הימני הקיצוני ואפילו לתמיכתו של ז'אן מרי לה-פן, שבעצם מעשהו מחזיר מנה אחת אפיים לבתו, מארין, על שדחקה אותו אל מחוץ למפלגה אשר הקים. גם מארין לה פן מבינה שמועמדותה בסכנה
ועל יתר המתמודדים לנשיאות כמעט שלא מדברים. הם כאילו איבדו מהרלבנטיות שלהם לנוכח המופע התקשורתי חסר התקדים של אריק זמור.
אז מיהו אריק זמור ומדוע אישיותו ופועלו מעוררים אנטגוניזם וקונטרוברסליות? איך זה שבנוסף על שבירת שיאים במכירת ספרים, הוא מצליח ללכד סביבו כל כך הרבה תומכים ואוהדים ומעורר טראררם אחד גדול בתקשורת ובחברה הצרפתית, ללא מאמץ נראה לעין?
אריק זמור נולד לפני כ- 62 שנים במונטרילל, היום סן-סן-דניס, אחד מפרבריה הצפוניים של פריס, שהיום מאכלס מהגרים רבים מהמגרב וממדינות אפריקה השונות ועומד במוקד השיח הצרפתי סביב נושא האיסלמיזציה של החברה הצרפתית. ידוע כי הוא חונך על ערכי היהדות ונראה שהוא דובר ומבין עברית. יש המציינים שפקד את בית הכנסת לפחות עד מות אביו בשנת 2013.
הוא עיתונאי פוליטי, סופר, מסאי, כותב טור ופולמיסט. מן הפוריים שידעה צרפת בשנים האחרונות. הוא שימש כעיתונאי פוליטי בעיתון היומי הנחשב פיגארו ועיתונים נוספים אחרים, אולם את עיקר פרסומו יש לזקוף לטובת תכניות טלוויזיה עתירות רייטינג שבהן השתתף. התכניות בערוצי טלוויזיה שונים ואף בתחנות רדיו נחשבות סוללות את דרכו למיצוב תדמיתו כמי שלא חושש להביע את דעתו גם אם היא לא מקובלת או פוליטקלי קורקט. לאורך כל הקרירה שלו הוא לא מפסיק לפרסם ספרים שזוכים לעניין רב ולהצלחה משמעותית בחנויות הספרים. הספרים שלו זוכים לסיקור תקשורתי נרחב, נמצאים תמיד במוקד השיח התקשורתי חברתי ובעיקר מעוררים מחלוקת.
מנגד אמירותיו שנויות במחלוקת ונחשבות ברובן לגזעניות ובשל כך הוא הועמד פעמים רבות לדין ואף הורשע בהסתה לאפליה גזענית בשנת 2011 ובהסתה לשנאה כלפי מוסלמים בשנת 2018. בשנת 2009 הוא מפוטר מעיתון פיגארו הנחשב בשל התבטאותו בערוץ הטלוויזיה קאנאל פלוס הצרפתי על כך שמרבית הפושעים הם שחורים וערבים. על אמירה זו הוא נשפט ונמצא אשם בדברי פרובוקציה וגזענות. בשנת 2013 הוא מועסק מחדש בעיתון פיגארו שם יש לו טור שבועי במגזין בענייני פוליטיקה וטור שבועי במדור הספרים של העיתון היומי.
בין רבי המכר שלו מצויים הספרים הבאים:
- Le Premier Sexe (המין הראשון) (2006) מאסה העוסקת בפמינזציה של החברה הצרפתית,
Petit Frère (אח קטן) (2008), ספר שזוכה להצלחה עצומה מבחינת מכירות שבו הוא תובע את המושג "l'angélisme antiraciste" – שבמסגרתו הוא טוען כי התנועה האנטי-גזענית והשמאל, הודות לתחושת אשם או חולשה מסוימת, סייעו למאפיות ולפונדמנטליסטים לגייס לשורותיהם צעירים ערבים, באופן שהקשה עליהם יותר ויותר את ההטמעה בחברה הצרפתית.
- Mélancolie française מלנקוליה צרפתית (2010), עליו הוא זוכה בבפרס prix du livre - incorrect המוענק ליוצרים להם ייחודיות וטון שונה.
- Le Suicide français - התאבדות צרפתית (2014) שבו בו הוא מגן על התיזה של ההיחלשות הפרוגרסיבית של המדינה-אומה הצרפתית מאז שנות ה- 70 והוא זוקף זאת לחובת דור המהפכה של מאי 68. הספר זוכה להצלחה עצומה בחנוית הספרים והסופר מוכתר כפנומן חברתי
. - Destin français גורל צרפתי (2018) בספר Destin français אריק זמור מתחיל סיפור אוטוביוגרפי כדי להעמיד תמונה של ההיסטוריה הפרטית שלו במקביל לאירועים היסטוריים שהשפיעו עליו. הוא משחזר אירועים צרפתיים מנקודת מבטו ומעניק את פרק הסיום להשפעתו ההרסנית של האיסלאם על החברה הצרפתית.
- הוא גם חיבר מאסות וביוגרפיות על פוליטקאים רבים ביניהם אדוארד בלאדור שהיה ראש ממשלת צרפת בנות ה- 90 מטעם מפלגת הימין RPR ועל נשיא צרפת המנוח ז'אק שיראק.
אריק זמור כשלעצמו מציין כי הוא מצדד ב" גדולתה של צרפת, בכוחה של המדינה וכבוד המסורת התרבותית הצרפתית". הוא מתנגד להגירה ומתנגד לדת האיסלאם באשר היא. הוא מבקש להחזיר לארצות מוצאם את המהגרים וחלק גדול מצאצאיהם. יש האומרים שבנושאים של זהות צרפתית, הגירה ואיסלאם, דעותיו נחרצות וקיצוניות יותר מאלה של מארין לה פן.
ההיסטוריון הצרפתי לורן ז'ולי סבור כי מאז Maurice Barrès ו-Charles Maurras שתי דמויות מפתח בתנועה הלאומנית הצרפתית של תחילת המאה ה- 20, שום אינטלקטואל צרפתי, עיתונאי או סופר לא ניחן ביכולת להעביר דעות ימניות קיצוניות בקרב קהל בוחרים נרחב כמו אריק זמור, בן למהגרים יהודים מארצות המגרב.
